יהדות ואנתרופוסופיה 78 כך, למשל, טוען יפתח בן אהרן במאמרו הנזכר, "יהודים, יהדות, אנתרופוסופיה" , בסוגיית יחסו של שטיינר לאנטישמיות ; שקריאה בדברים ששטיינר פרסם בשנת 1901 בגנות האנטישמיות “ מעלה מיד ששטיינר שינה את יחסו הבסיסי לכמה עניינים מרכזיים הקשורים לשאלת האנטישמיות והיהדות , כפי שהם עולים מהמאמרים המוקדמים יותר שלו" ( בן אהרן, "יהודים, יהדות, אנתרופוסופיה", עמ' 43 ) . בן אהרן טוען ששטיינר חזר בו מדעותיו המוקדמות, בשני עניינים : א . טענתו שהאנטישמיות אינה מסוכנת ליהודים . ב . דבריו, שכל הזרמים ביהדות הם בדלניים . אלא שקריאתו של בן אהרן במאמריו ( המוכרים לי ) , של שטיינר מהשנים 1900 - 1901 ( וראו בנספח 3 בחלק הנספחים, ודיוני 43 הטיעון הכרונולוגי, שלפיו להלן, עמ' 539 - 542 ) לקויה מכל בחינה אפשרית . שטיינר חזר בו מעמדתו המוקדמת, שהאנטישמיות אינה מסוכנת ליהודים הוא מופרך מהטעם הפשוט, שמי שסבור שהאנטישמיות באמת מסוכנת ליהודים, בשנית ללא שינוי, למעט הרחבות או הערות שוליים . צורת ההגשה שלו נושאת סימני היכר של דרך מחשבה שהייתה נהוגה באותם זמנים, לפני ארבעים שנה . אילו הייתי כותב את הדברי...
אל הספר