פרק שני: היסטוריוגרפיות של היהדות הקדומה

י ה ד ו ת — ת ר ג י ל ב נ י ה ו ל פ י נ נ ס י 74 וחומר כמעט לכל תצורה של שליטה יהודית ריבונית, כך שההקשר הסוציו- פוליטי של התקדשותו אינו יכול להיות אספקלריה של המאה השביעית לפנה"ס, תקופת שלטונם של יאשיהו ואחרים, אלא דווקא לזו של אמצע המאה החמישית לפנה"ס : לימי שלטונה של האימפריה האחמנית . לא אקדים את המאוחר . השניים קובעים אמנם, כי לגלות ( בבל ) ולשיבה ( ליהודה ) נודעת חשיבות רבה לצורך הבנה שלמה של תהליך יצירת ההיסטוריה המקראית, שכן בתקופה שבין 586 לפנה"ס ( חורבן בית ראשון ) ובין 440 לפנה"ס בקירוב חלו בניסוחי החומש ובהיסטוריה הדויטרונומיסטית שינויי צורה ותצורה 105 אך הקורא בחיבורם מתרשם כי אין מרחיקי לכת לקראת עיצובם הסופי, עסקינן בתקופה מכוננת . פינקלשטיין ועמיתו פוסעים עקב בצד אגודל בסיפר המקראי ושוטחים בפני הקורא את סיפור הגלות והשיבה, למן רצח הפקיד האחמני גדליה בן אחיקם ועד למפעלותיהם של עזרא ונחמיה . הטיעון המובלע כאן ברור למדי : יהודאים ( או יהודים ) גולי בבל הם אלו שהאמינו, כי להם הזכות לקבוע ולשרטט מחדש את מתווה האמונה והפולחן של בני עמם . שיאה של מגמה זו במפעלותיהם של עזרא ונח...  אל הספר