י ה ד ו ת — ת ר ג י ל ב נ י ה ו ל פ י נ נ ס י 14 בקווים סכיזואידיים . רנה דקארט ( Descartes ) הראה כי 'האני החושב' מוביל לאוטרקיות סוליפסיסטית, שבה נתפסים אחרים בידי cogito פלוני כאילו הם 'אבטומטונים המונעים על ידי קפיצים וגלגליות', באורח שיש בו כדי לאיין את החובה לנהוג כלפיהם ברגישות אמפטית . כך גם חיבורי המובא כאן — יתכן שאין ברעיונות המובאים בו משום 'רחמנות' על מי מבין קוראיו לנוכח ההימנעות מניסיון למסגרו בתצליל נורמטיבי . לא מן הנמנע כי ייתפס חתרני ואף פוגעני לטעמם של מי מבין הקוראים . השיקול היחיד שעמד לנגד עיניי בעת כתיבת החיבור הוא חישוף האמת — אם במובנה האפריורי ואם במובנה האמפירי-היסטורי — ולא פנייה לטעמיהם, העדפותיהם ורגישותם המיוחדת של קוראיו הפוטנציאליים . אכן 'האמת' קשה עד למאוד להשגה ובמובנים מסוימים בלתי אפשרית למיצוי בשפה ובמלל, אך גישתי אינה רלטיביסטית כלל ועיקר . היפוכם של הדברים הוא הנכון : לדעתי תפקידו של הצופה ההיסטורי הוא להציע ניתוח משכנע המעוגן בראיות של ממש, ואל לו להסתפק בניסוח סיפר ( נרטיב ) השואב תוקפו ההכרתי מעצם היתוכו לטקסט . גישה 'פוסט-מודרניסטית' מעין ז...
אל הספר