8 מחקר מדיניות 186 | מערכת החינוך הערבית – בדואית בנגב בראייה מקומית נועדה להשיג שליטה חברתית ופוליטית על הדור הצעיר, מתוך כוונה ליצור מיעוט כנוּע המוכן לקבל את עמדת נחיתותו אל מול הרוב היהודי, להתכחש לזהותו הלאומית מתוך שמירת נאמנות למדינה היהודית, ולהעניק לגיטימציה לאידאולוגיה הציונית של המדינה . לעומת זאת, במערכת החינוך העברית ניכרת העדפה ברורה של התרבות המערבית . תוכנית הלימודים של בתי הספר היהודיים נוטה להתעלם מהתרבות הערבית, מההיסטוריה הערבית, ובמידה מרובה היא גם מהשפה הערבית, או להסתפק בחשיפה מינימלית להן, וגם אז היחס אליהן הוא בעיקרו שלילי . נוסף על הפוליטיזציה והשליטה הממסדית ההדוקה, מערכת החינוך הערבית- בדואית בנגב מאופיינת בריכוזיות-יתר וסובלת ממגוון רחב של בעיות וקשיים : הפליה ואי-שוויון תקציבי, ייצוג לא הולם בתפקידים בכירים ברמה הארצית וברמה האזורית, הישגים נמוכים בכל רמות החינוך, נשירה גבוהה של תלמידים, מחסור במורים מקצועיים ואיכותיים והכשרה לא מספקת של עובדי הוראה . כמו כן, ניכר מחסור בשירותי עזר חינוכיים מקצועיים ( יועצים ופסיכולוגיים חינוכיים, קציני ביקור סדיר ועוד ) ,...
אל הספר