ה צעה לסדר 848 החוק אינו מתייחס במפורש לאפשרות של סגירת מועצה דתית והעברת אספקת שירותי הדת לרשות המקומית . ועם זאת, נראה שהפרשנות הסבירה לחוק היא שלשר לשירותי דת יש הסמכות להורות על סגירת מועצה דתית, כשם שיש לו הסמכות להורות על הקמת מועצה דתית . בשתי רשויות מקומיות חרדיות שיש בהן מועצה דתית, הרשות המקומית היא המספקת את שירותי הדת העיקריים . בעוד בתחום המקוואות אין מניעה חוקית להתנהלות זו, כדי לעשות זאת בתחום רישום הנישואין והכשרות נדרשים אישורים מיוחדים מהרבנות הראשית . בהיבט התקציבי מתברר כי המועצות הדתיות נהנות מתקציב בסיס המעוגן בחקיקה המחייבת את המשרד לשירותי דת ואת הרשות המקומית להעניק להן סכום המוגדר על פי נוסחה, ואולם אין חובה חוקית לתקצב את מחלקות הדת הפועלות בתוך הרשות המקומית . המשרד לשירותי דת מתקצב פעילות שוטפת של מחלקות הדת רק לצרכים ספציפיים — העסקת רבנים ובלניות . משום כך רשויות מקומיות שאין בהן מועצה דתית מופלות בבירור לרעה בתקצוב הממשלתי לשירותי דת . ולא זו בלבד אלא שהרשויות המקומיות שאין פועלת בהן מועצה דתית מתקצבות את שירותי הדת מתקציבן העצמי, נוסף על התקציב המועבר א...
אל הספר