רות גביזון 228 לאור הקונסנסוס הרחב מאוד בציבור היהודי בישראל ביחס לטענה זו, ניתן לתמוה על כך שאני בוחרת להקדיש לה פרק שלם בפתח הדברים . רוחב הקונסנסוס אינו מתבטא רק בהכללת הגדרה זו בחוקים ובחוקי יסוד של המדינה, ולא רק בעמדה הפשוטה והכמו מובנת מאליה של רוב מנהיגי ישראל, אלא גם בתפיסה הנורמטיבית האינטואיטיבית של חלק גדול מהאזרחים, כולל לא-יהודים, וכולל אנשים שמחויבותם לדמוקרטיה בעייתית . ואולם, קונסנסוס רחב זה מצביע על נטייה בולטת של רוב היהודים הישראלים להצניע את הבעייתיות של השילוב בין ייהודיוּת לבין דמוקרטיוּת . הוא גורם לנו שלא להתייחס ברצינות לגישות התוקפות תפיסה זו, המתבטאות בקולות — מכל קצות הספקטרום הפוליטי — השוללים עקרונית את האפשרות שדמוקרטיות תתיישב עם יהודיות, ולכן ממליצים על העדפה ברורה של אחד משני המרכיבים ועל זניחה מפורשת של האחר, לפחות כאשר הוא מתנגש עם הערך הנבחר . מטרתי הראשונה היא, אפוא, לא להיכנע לפיתוי להציג שניות זו כפשוטה אלא להתמודד עם הטענות נגדה, ולבסס את האפשרות ואת ההצדקה לקיום מדינה יהודית ודמוקרטית על יסודות יציבים יותר מאשר הכחשה או הדחקה של הקושי . אין זה...
אל הספר