ידידיה צ' שטרן 134 כאמור לעיל, מי שדורש את הזכות לשוויון איננו נדרש להצדיק את דרישתו או להציג לה טעם . שוויון הוא הדבר הברור מאליו, וטוב שכך . ואולם, כיוון שהשוויון איננו ערך מוחלט, אפשר למתן את תחולתו, ואף להעניק יחס לא שוויוני, אם יש הצדקה משכנעת לכך ; כלומר, הצדקה המגלה טעמים חזקים דיים יחסית לעוצמת הפגיעה בשוויון . בהיעדר טעמים כאלה תיחשב הפגיעה בשוויון שרירותית ולכן אסורה . בסעיפים הבאים אבדוק אם יש טעמים המצדיקים פגיעה בשוויון של המיעוט הלאומי במדינת ישראל, ואם כן, באיזה הקשר ובאיזו מידה . השוויון האזרחי לפרט הוא עקרון יסוד המקובל במדינות ליברליות דמוקרטיות בלא סייג . השיוך הלאומי של האזרח — היותו ערבי או יהודי — איננו רלוונטי כאשר אנו באים לדון בזכויותיו האזרחיות האישיות . לפיכך יש לקבוע בבהירות מלאה : אם זכויותיו האזרחיות האישיות של ישראלי נפגעות בשל היותו ערבי — אין אפשרות להצדיק זאת . במישור זה, הפרטי, אפליה לרעה של הערבים דומה, לכאורה, לאפליה לרעה של אחרים, כגון נשים ( בדין האישי ) , יוצאי אתיופיה ( בהזדמנויות ) , בעלי מוגבלויות ( במציאות החברתית ) ועוד . ואולם בפועל אפליית ...
אל הספר