אלכסנדר יעקובסון 86 מובן שמבחינה משפטית, המדינה אינה כלל קניין ; אי-אפשר למכור אותה או להוריש אותה . אין עליה "בעלות" אלא יש ריבונות . אולם הדימוי של הריבון כ"בעל הבית" של המדינה הוא דימוי עתיק, שלא היה מוגבל, לאורך ההיסטוריה, 1 במסורת לשליטים אוטוקרטיים שפעלו ברוח האמירה "המדינה זה אני" . המערבית יכול דימוי זה להסתמך על התקדים המכובד של אותה מדינה, שכינויה הרשמי היה "הרפובליקה [ קניין משותף ] של העם הרומי" . האם האמירה שישראל היא מדינה "של" העם היהודי פירושה אפוא שהעם היהודי הוא "בעל הבית" הבלעדי של המדינה הזאת ? ברוח זו נאמר לעיתים כי לערבים יש זכויות, או אף "כל הזכויות", בתוך המדינה, אבל שום זכות על המדינה . התשובה לשאלה אם הזיקה הרשמית של המדינה לעם היהודי תואמת את עקרונות הדמוקרטיה המודרנית, ואת הנורמות הבינלאומיות של זכויות האדם, תלויה בשאלה איזו משתי המשמעויות האפשריות האלה מאמצים . שלילת זכותו של העם היהודי למדינה מצד מי שנוקטים עמדה זו בנימוק של הגנה על השוויון, במצב שבו אין חולק על כך שאוכלוסיית הארץ מחולקת לשני עמים ואחד מהם מגדיר את עצמו כ ( חלק מ- ) העם היהודי היא התכחשות ...
אל הספר