טאבו ושמו לאומיות

עזר גת 38 בה בעת, האיחוד האירופי — שלפני עשור עוד נחשב למודל לעתיד פוסט-לאומי — ספג מכות קשות : גלי הגירה אדירים, ה"ברקזיט" של בריטניה, לחצים מבית לפרישה מהאיחוד בכמה מהמדינות החברות, עלייה של מפלגות ימין קיצוני בעלות מצע של התנגדות להגירה, ובכמה מקומות גם תנועות בדלניות החותרות לעצמאות מהמדינות השונות . אסיה ואפריקה מתמודדות עם לחצים אתניים ולאומיים חזקים אפילו יותר . העדנה המחודשת הזאת מפתיעה רבים . הלוא לפי ההשקפה הנפוצה — השקפה שהאסכולה המודרניסטית בחקר הלאומיוּת מקדמת — לאומיות היא תופעה חדשה, שטחית ומלאכותית . השקפה זו שולטת היום בלימודי היסוד באוניברסיטאות, שבהן ספרו של בנדיקט אנדרסון "קהילות מדומיינות" מככב ברשימות הקריאה לסטודנטים, כפי שכיכב ה"מניפסט הקומוניסטי" בדור הקודם . אכן, אופנה זו משקפת את האקלים הרעיוני והערכי שנוצר אחרי ,1945 והיא צמחה בד בבד עם הנטייה הגוברת של הוגים באגף השמאלי של המחנה הליברלי לערער הן על החשיבות והן על הלגיטימיות של עצם המושג אומה . אבל היחס המבטל אל הלאומיות כרוך באי-הבנה של הכוחות המניעים את העולם — בעבר, בהווה ובעתיד . בספר Nations : The Long ...  אל הספר