202 ה ז ו ל ת ש ב מ ע מ ק י י ע“כ הבחי“ב בסופה התעוררה והמשיכה בקרבה שיעור מאור החכמה, להאיר תוך אור החסדים שבה . והנה התעוררות הזו המשיכה מחדש שיעור מסוים מהרצון לקבל שהוא צורת כלי חדש הנקראת בחינה ג‘ או ת“ת [ תפארת ] , ובחי‘ האור שבה נק‘ אור חסדים בהארת חכמה כי עיקר האור הזה הוא אור חסדים 70 ומיעוטו הוא אור חכמה [ . . . ] ובחי“ג נק‘ תפארת, או עולם היצירה . ניתן היה לצפות שהתהליך יסתיים בבחינה ב‘, שהרי הרצון לקבל הגיע לידי כך שיעדיף את צורת בוראו — השפעה . אולם כאמור, ההידמות של בחינה ב‘ למאציל נעשתה תוך דחיית הרצון לקבל שבה, ולכן לא השלימה בחינה זו את המחשבה שבשורש — להיטיב, שהרי היא לא מקבלת את ההטבה במלואה . יתר על כן, מכיוון שבחינה ב‘ נמנעת מקבלת “אור חכמה“, מתגלה הרצון הגדול לאור זה שהוא “עיקר חיותו של הנאצל“ . כאמור, הרצון לקבל לא התגלה במלוא עוצמתו בבחינה א‘ משום שהיא נוצרה מלאה באור . כעת, כאשר בחינה ב‘ נפרשת מאור החוכמה, מתגלה התשוקה לאור . לפיכך נוצרת הבחנה נוספת שהיא בחינה ג‘ : הרצון שבבחינה זו הוא עדיין רצון להידמות למאציל ( בדומה לבחינה ב‘ ) , אך בנוסף לכך מקבלת בחינה ג‘ ...
אל הספר