בסבמ המודרנה הגרמנית 107 בקרב אומות אירופה" . מאז ומתמיד נטו לרפובליקניוּת, הוא ממשיך, ״והאמינו בחירות ובשוויון״ . אך בצורה אופיינית הוא מסיים באמירה : ״הה, איזו אשליה ! ״ ומכין את הקרקע לפיתול נוסף בטיעון שלו . ״עקרון המודרניות״ הזה, מסביר היינה, התבטא ב״רוח הסוחרים״ האופיינית ליהודים, שהתפתחה כל כך משום שתמיד דחקו אותם מכל עיסוק מכובד ולמעשה אילצו אותם להפוך ל״פיקחים שבבנקאים ובסוחרים״ . היהודים, הוא מסכם, ״אולצו להתעשר, ועושרם הִשׂניא 2 כעבור שנים אחדות הדגיש גם מרקס את הקשר אותם על כל השאר" . בין היהודים לקפיטליזם, ואמירות דומות, המטילות על היהודים את האחריות למערכת הייצור המודרנית ולחולייה, אפשר למצוא גם אצל כותבים אחרים בני הזמן, מימין ומשמאל הקשת הפוליטית, ובהחלט לאו דווקא בקרב אנטישמים מוצהרים . כשכתב היינה את הקטע שצוטט לעיל, חשב ודאי על המיליה היהודי בהמבורג שאליו השתייך דודו, שהיה אחד מעשירי גרמניה בזמנו ; אולי גם על הקהילה היהודית בברלין, שאותה זכר לטובה מימיו בבירת פרוסיה, וכמה מבניה — למשל אדוארד גַנס, כמוהו נצר למשפחת בנקאים עשירה — היו בעבר ידידיו . אבל ככלל זו הייתה רק ...
אל הספר