אוווקרויה מיויבה 47 החוק הנוקשה הזה הורגשה רק בשלהי שנות השמונים של המאה השמונה-עשרה . עבור מרביתם נקודת המפנה האמיתית בהקשר זה עוד הייתה צפונּה הרחק בעתיד — היא תבוא לידי ביטוי רק בחקיקה האמנציפטורית של 1812 . בינתיים היו יהודי פרוסיה מחולקים ללא פחות מחמש קטגוריות, כיאה למדינה שהייתה בירוקרטית לעילא . הקטגוריה הראשונה כללה יהודים בעלי ״זכויות יתר כוללות״, שיכלו לגור היכן שרצו ולעסוק ברוב המקצועות כל עוד תרמו בעין יפה לאוצר המדינה . לעומתה כללה הקטגוריה האחרונה את כלל ה״לא מוגנים״, שנדרשו לקבל אישור עבור כל שינוי שביקשו לעשות בחייהם — אישי, גאוגרפי או מקצועי . חיי כל שאר היהודים — אלה שהשתייכו לקטגוריות שבאמצע — אופיינו אף הם בהגבלות שונות ומשונות, והם נדרשו לשלם אגרות ומיסים לכל רשות שבאו איתה 1 כפי שראינו, מנדלסון עצמו הורשה בתחילה להיכנס לברלין במגע . רק לפרק זמן קצר, ובהמשך היה עליו לחכות כמעט שנה לאישור לשאת את הכלה שבחר ולהביא אותה מהמבורג לברלין . ״זכויות היתר״ שלו היו מוגבלות עד סוף חייו ומעולם לא הורחבו גם לבני משפחתו . במסעותיו הרבים ברחבי גרמניה ניתן לו רק לעיתים רחוקות פטו...
אל הספר