443׀ בשיירה ו ב צ י דה מתמשך . בבית הראשון של השיר מבקש הדובר רחמים על הארץ ש'כך עולה לה' : בַּקְּשׁוּ רַחֲמִים עָלֶיהָ שֶׁכָּךְ עוֹלֶה לָהּ, שֶׁכָּךְ, כַּנִּרְאֶה, יַעֲלֶה לָהּ . החזרה הצלילית על האות ל' : 'עָלֶיהָ', 'עוֹלֶה לָהּ', 'יַעֲלֶה לָהּ' שבבית הראשון, שהמשכה במילים 'לֹא מְחוּלָה' ( בית שני ) ו'פֶן יְבֻלַּע לָהּ' ( בית שלישי ) , ממחישה את יללת הקינה . במילות הפתיחה של השיר מהדהדת קריאתו של ביאליק 'שמים בקשו רחמים עלי' ( 'על השחיטה' ) , אך הדובר אינו פונה לשמיים, ורחמיו נכמרים על הארץ ולא על עצמו . לאורך השיר מופיעות בווריאציות שונות המילים 'שוב' ו'עוד' : 'שׁוּב מַשֶּׁהוּ תַּנַ"כִי', 'שׁוּב לֹא מְחוּלָה', 'שׁוּב קוֹלוֹת בָּאָבִיב הַכָּבֵד' ( בית רביעי ) , 'עוֹד נָבִיא שֶׁכֹּה רַע לוֹ' ( בית חמישי ) , 'שׁוֹמַעַת פַּעַם וְעוֹד פַּעַם בְּקוֹל יְחֶזְקֵאל, / חַיָּה בְּדָמֶיהָ' ( יחזקאל ) , 'עוֹד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָּא' ( איוב ) , המדגישות את מעגל הדמים ההיסטורי החוזר ונשנה . אל אזכורי הפורענויות המקראיים שבבתים הראשונים של השיר נוספות בבית הרביעי שורות מתוך שיר הקינה שכתב אהוד מנור...
אל הספר