על 'יריד המז רח '׀ 337 על ידי האירועים ההיסטוריים-ביוגרפיים שאליהם התייחסו . קבוצת השירים 12 - 27 קשה יותר לתיחום והגדרה מפני שעיקרה עולמו הפנימי של הדובר, ונושאה הוא מה שגורי מגדיר בהומור בשיר 'ובא המבשר' 'התחום הרוחני' ( שיר 30 ) . השירים אומנם מתארים את עולמו הפנימי של הדובר, אך רק מיעוטם כתובים בגוף ראשון יחיד, האחרים כתובים בגוף ראשון רבים, בגוף שני או בגוף שלישי . למרות הגיוון בכינויי הדובר הרי דיוקן הדובר המובלע העולה מן השירים הוא אחד, הוא הנשאר בחיים הזוכר את מתיו ומחפש טעם והצדקה לחייו, המוכר משירי שושנת רוחות, וגם המשורר החש כי זמנו הולך ואוזל . בשירים שלפנינו מצטרפים אל מניין המתים 'שהרחיקו ברעש' גם אלה 'שֶׁהִרְחִיקוּ חֶרֶשׁ / בְּכָל הַמַּחֲלוֹת הַשׁוֹנוֹת וְהַמְשֻנּוֹת' ( 'הבדידות גוברת', שיר 20 ) . לאורך חטיבת השירים מוצג הדובר כמי שחש כי זמנו קצוב וכי אין עוד מקום או טעם בשיריו . בשיר 'דיברת נכבדות', הפותח את החטיבה נאמר : 'דַי . אַל תָּרִים אֶת קוֹלְךָ . / אֵין פֹּה מָקוֹם לִצְעָקָה נוֹסֶפֶת' ( שיר 12 ) , ובשיר 'כְּמוֹ הַנִּזְכָּרִים פָּנָה לְשָׁם' : 'אָז מָה אִם יֹאמַר...
אל הספר