823׀ בשיירה ו ב צ י דה חִטָּה, שְֹעוֹרָה וְזֵית שֶׁמֶן, דְבַשׁ כָּבֵד וְנִגָּר . אֶשְׁכּוֹלוֹת נִשָֹאִים בִּשְׁנַיִם, סֻכּוֹת אֲבַטִּיחִים גְּדוֹלִים . הקריאה 'שרופתי קיץ', הפותחת את השיר מופנית אל הארץ – האישה, שהקשר עימה מועצם בהכברת כינויי השייכות במילות הפתיחה של השיר : 'שרופתי / שחורתי / נאותי' ובאלוזיה לשיר השירים 'אל תראוני שאני שחרחרת ששזפתני השמש' ( שיר השירים א 6 ) . השיר הראשון מציג בשני בתים קצרים ובמשפטים תמציתיים הבנויים משמות עצם ללא פעלים ( הפועל היחיד בשיר 'נישאים' הוא בבינוני סביל ) , שלל ניגודים המשקפים את הוויית המקום הארץ ישראלי . הארץ היא גם ארץ קיץ נאווה בשמש וגם 'מלכות חרולים', צירוף שמהדהדת בו 'הווית הקוצים' הברנרית . אל מול תיאורי הלהט והיובש שבבית הראשון מציג הבית השני את הארץ כמקום שכולו חושניות ופריון : 'חטה שעורה זית שמן, דבש ניגר, אשכולות נישאים בשנים' . הארץ היא ארץ התנ"ך, שעליה מרמזים האשכולות הנישאים המזכירים את פרשת המרגלים שנשלחו לתור את הארץ ( במדבר יג 23 ) ובשובם התייחסו לכפל פניה : ארץ זבת חלב ודבש וגם ארץ אוכלת יושביה . שורת הסיום 'סוכות אבטיחים ...
אל הספר