403׀ בשיירה ו ב צ י דה כוודאות 'אֵין דְרָכִים עֲבִירוֹת בַּסְבִיבָה', וישועת האל לא תגיע : 'לֹא תִּשְׁמַע : מַה לְּךָ פֹּה גֵיחֲזִי / מַה מַּעֲשֶיךָ ? ' אך גיחזי ממשיך לצפות לנס ושואל : 'וּמַדוּעַ לֹא יִתְרַחֵשׁ הַנֵּס ? ', 'מַדוּעַ לֹא יִפְקְדֵנִי ? ' ו'מַדוּעַ לֹא יִקָּרְעוּ גַם לְמַעֲנִי לְכַמָּה רְגָעִים / הַשָּׁמַיִם הַדְרוֹמִיִּים הָאֵלֶּה ? ' ( 'כאן ועכשיו' ) . בשיר השלישי 'עוד חושך' ( עמ' 43 ) מגיעה האנלוגיה הניגודית שבין גיחזי לאליהו לשיאה . השיר כתוב בתבנית אנפורית כשהצירוף 'ואינני' + פועל בבינוני יחיד עובר לאורך הטורים בנוסח : 'וְאֵינֶנִּי שׁוֹמֵעַ אֶת שְׁמִי', 'וְאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ יוֹמָם', 'וְאֵינֶנִּי נִכְתָּב לְחַיִּים לְפָנֶיךָ בַּלַּיְלָה' . . . 'וְאֵינֶנִּי יָדוּעַ' וכד' . התבנית החוזרת ולפיה כל מה שאליהו יכול גיחזי אינו יכול מדגישה את הפער בין גדולת אליהו לחולשת גיחזי ( מירון, ,2013 עמ' 143 ) , ואכן בגרסת השירים נקרא השיר 'קנאה באליהו' . אולם עיקרו של השיר נמצא בשתי שורות הסיום שלו : 'וְאֵינֶנִּי קוֹטֵל עַל שְפַת נַחַל / לְמַעַן גְּשָׁמֶיךָ עַד לַיְלָה' שנשמע מהן ערעו...
אל הספר