'מרא ו ת גי ח זי' ו ה ש ליח ו ת הנבוא י ת-ש י ר י ת׀ 299 אֶצְבְּעוֹתֶיהָהַהֲדוּקוֹת' . הדרך אל האישה מתנהלת בין 'הכלבים, הצלבים והפעמונים' ומתגלים בה 'שחפת' ו'ממחטות', כולם סימנים מבשרי רע . האישה מוצגת כדמות סגורה בתוך עצמה ומנותקת מן העולם . שורת הסיום של השיר מעלה את ההקשר היהודי של דמותה 'לֹא מוֹצֵא רַבָּנִים . לֹא מוֹצֵא גְּאוֹנִים' . כזכור בשושנת רוחות כתב גורי 'ביני לבין אבי הים' ( ' 1923 - 8591', עמ' 94 ) , שורות שבאו לציין נתק בין ה'כאן' ל'שם', ובמובן זה הקביעות 'לא מוצא רבנים', 'לא מוצא גאונים' הן המשכו של הנתק . מורשת העבר הביוגרפי אינה מורשת של מסורת דתית או מורשת של דעת אלא היא מורשת של כאב, כפי שיתברר בשיר הבא . השיר השני במדור 'והלך ובכה' ממשיך בתיאור 'האלמונית ההיא האמולה', אלא שהפעם זיקתה למשורר היא ברורה ומוגדרת, מדובר ב'אם אמו', שהיא מקור 'ספר היוחסין' שלו . גורי נוגע כאן, לראשונה ביצירתו הקנונית, בסיפורו המשפחתי, באותו 'סוד שמור היטב' שפרס אחר כך בהרחבה ביצירותיו המאוחרות, על אם אימו שדעתה נטרפה עליה ועל הסב שלא הכיר, שבכורח הנסיבות נאלץ לגרש את אשתו . 32 הגירושים ה...
אל הספר