292׀ בשיירה ו ב צ י דה צוואה ( במהדורת השירים נקרא השיר 'צוואה' ) . 28 הסתלקותו של הדובר מן העולם נרמזת כבר בשיר הפתיחה של המדור 'שעת החסד', שבו אומר הדובר בליבו דברים 'שאין אומרים כל עוד חיים' ( 'שעת החסד', עמ' 21 ) . השיר 'שעת החסד' אף הוא שיר מראֶה, והצירוף 'אני רואה' מופיע בו פעמיים . שירי המראות במדור הראשון התייחסו לעצמים שמחוץ ל'אני', אך בשיר שלפנינו רואה הדובר בחזונו את חייו שלו הנגלים לו על כל פרטיהם כולל 'השטחים המתים' : אוּלַי כָּעֵת הִיא בָּאָה אֵלַי שְׁעַת הַחֶסֶד הַקְּרוּעָה . הַלַּיְלָה כְּמוֹ מִמְּעוּף צִפּוֹר, אֲנִי רוֹאֶה אֶת חַיַּי עַד תֹּם הַמֶּרְחַקִים . שְׁטָחִים מֵתִים אֲנִי רוֹאֶה — פְּרָטִים, פְּרָטֵי פְּרָטִים . מֵהֶם הַמְסָרְבִים לְהִוָּדַע לְאוֹר הַיּוֹם . בפרשנות לשיר הצביע אדמיאל קוסמן על כך שנקודת התצפית שממנה רואה הדובר את חייו, היא של 'מעוף הציפור', משמע נקודה ארכימדית גבוהה המאפשרת הסתכלות על מרחב החיים המשתרע תחתיה . הוא מוסיף ואומר : 'יש טוענים שתמונות-החיים שלנו יכולות לעלות לנו בבהירות כה גדולה רק ברגעים האחרונים, ברגעי הגסיסה והמוות' ( קוסמן, ,201...
אל הספר