מ בנה ומ ש מ ע ות ב'ש וש נ ת רוח ו ת '׀ 243 השני, והסתיים בהחלטת הדובר להיות ל'איש אחר' . שני השירים מתרחשים על רקע הזמן שבו הופך הערב ללילה, ובשניהם מתוארת בלשון פיגורטיבית הסיטואציה הריאלית של הלילה היורד, המזכירה מאבק או מלחמה : 'דִמְדוּמִים לְרֹחַב הַגִּזְרָה', 'פְּרָעוֹת הָאַרְגָּמָן . הֶפְקֵר שָׁקֵט' ( 'עֶרֶב' ) בדומה ל'רוּחַהַדָרוֹם עוֹבֶרֶת עַל חַיַּי, עַל שִׁטְחֵי הֶפְקֵר פְּתוּחִים וּרְחָבִים', אותה רוח השולחת 'משלחות כניעה' ( 'נגינת ביניים' ) . אך השירים שונים זה מזה בנקודת התצפית שלהם . הדובר ב'נגינת ביניים' נמצא ברגע שבו הוא בוחר להיות 'איש אחר', ואילו בשיר 'עֶרֶב' הוא נמצא ב'שְׁעוֹת הַמַּסָּע הָאַחֲרוֹנוֹת / בְּאִי-הַוַּדָאוּת' ( בית שני ) כשהוא יודע ששהותו בניכר מסתיימת, מסע הבריחה והשחרור נכשל, ובסופו מצא הדובר את עצמו באותה נקודת מוצא : חַיָּיו הַנָּכְרִיִּים הוֹלְכִים לְהִסְתַּיֵּם אֶל שְׁאֵלָה אַחַת וְעוֹד : מַה בְּעֶצֶם רָצִינוּ לוֹמַר ? הֵיכָן וּמָתַי הֵחֵלָּה הַטָּעוּת ? השיר 'עֶרֶב' כתוב בגוף שלישי, במשפטים שאין להם נושא מוגדר, וכינויי הגוף שבו מועטים . אבל בלב ה...
אל הספר