ג. בין 'נוצה אדומה' ל'נוצה בהר' — ה'אני' הנס על נפשו

מ בנה ומ ש מ ע ות ב'ש וש נ ת רוח ו ת '׀ 219 צלחה, ואין באפשרותו להשתחרר ממשא האשמה . דימוי החיים שניצלו לגזלה מקשר בין שני השירים התוחמים את חטיבת שירי השואה ויוצר מעין מסגרת למדור כולו, הנע בין שני קטבים : אשמה ומחויבות — 'נוצה אדומה', 'ירושה', 'ולא ספדו לו' מכאן, ובריחה והתפרקות מן העול — 'שבר', 'נגינת ביניים' מכאן . ארבעת השירים החותמים את 'נוצה אדומה' ממוקדים ב'אני', וכל אחד מהם מציג היבט אחר של זהותו השירית והתייחסות אחרת לשליחות השירית . השיר 'בחירה' ( עמ' 62 - 63 ) הוא שיר מורכב, שהסיטואציה המתוארת בו משלבת היבטים של עמידה למשפט המופיעים בבית הראשון בנוסח 'אֶת הָאֱמֶת / וְכָל הָאֱמֶת / וְרַק אֶת הָאֱמֶת', בהיבטים הנראים כחוויה של התגלות או התקדשות אדם לייעודו . השיר כתוב בגוף שלישי, והוא בנוי משמונה בתים בני שתיים עד ארבע שורות כל אחד, במשפטים קצרים בני מילה עד שלוש מילים לכל היותר, חלקם משפטים חסרים נטולי נושא או נשוא . מאפייני הישות או הזהות שעליה נסב השיר, נפרסים בהדרגה לאורכו : 'עֵירֹם', 'בּוֹדֵד מִכָּל בּוֹדֵד', 'פֶּה נָעוּל', 'פָּנִים אֶל מוּל הָאֶבֶן וְהָהָר' ללא כל הקשר ...  אל הספר
כרמל