ה ע ידן ההרוא י — מ'פרחי אש' ל'ש י ר י ח ותם' ׀ 189 וכמי שבכוחו 'לפרוש את השמים והעיר' ו'לתת חג לכל דורש' . בשתי השורות האחרונות של השיר הוא מוצג כגיבור פרומתאי ה'גורר' את האש מן 'השמים השחורים' . השיר מתאר את המשורר באופן המעצים את דמותו ומקטין אותה בעת ובעונה אחת . ביכולתו אומנם לחלץ את האש מן השמיים, אך הוא נותן אותה ב'קופסאות גפרורים' ( שהם, אולי, בתי השיר ) . שיר מוקדם זה מציג את הדובר השירי כדובר רומנטי טיפוסי שיש לו כוחות מופלאים, הפועל בחברה אדישה לקיומו ולסבלו . השיר מחבר בין אימת המוות לשירה, אך כוחותיו המיוחדים של הדובר אינם מעניקים לחייו חשיבות ואינם מצילים אותו מן השכחה . הנושאים הארס-פואטיים מופיעים בפרחי אש ובשירי כלולות ברקע של השירים, והם משניים לנושאים ההיסטוריים הגדולים שעימם מתמודדות היצירות . בשירי חותם, שנכתב כבר לאחר המלחמה, מופיע מדור שכולו ארס-פואטי ( המדור השלישי ) , ומצטייר בו דיוקן חדש של הדובר השירי . המשוטט הלילי שהוא 'מֻרְעַל גַּעְגּוּעִים וּגְדוּשׁ דִמְיוֹן' ( 'בבית הישן', השירים, כרך א, עמ' 20 ) מתחלף בדמות המשורר האומן היושב אצל שולחנו . דימוי הדובר לפ...
אל הספר