ה ע ידן ההרוא י — מ'פרחי אש' ל'ש י ר י ח ותם' ׀ 151 חתם בשם 'חיים בן ישראל' ( כשם אביו ) , צעד סמלי ראשון במסע זהות אל שורשיו היהודיים . כבר ב'ז'נבה' כתב גורי בגוף ראשון : 'פה לא נגר דמי אף פעם' ו'פה לא הכו גייסות את עוללי למרצפות' . מאוחר יותר פרסם בעתים ( 1947 . 10 . 23 ) את מחזור שירי 'יומן לילי', שבו הדובר הארץ ישראלי, הנוסע ברכבת כשהוא דחוק בין 'הבלונדים והסלבים', מבין פתאום כי הוא 'היהודי היחידי' ( השירים, כרך א, עמ' 54 ) . ברשימה שכתב בבודפשט תיאר גורי ערב בבית משפחה יהודית, אחד ממפגשים דומים רבים בינו לבין 'משפחות הגבול' היהודיות שאירחו בבתיהן את שליחי ה'בריחה' הארץ ישראליים : ארוחת ערב . לבסוף שולף בעל הבית את כלי השחמט . בחלל ריח טוב ויהודי כל כך . תמונה של נערה אפלת עיניים ויפה . אם תשאל עליה, תתגלגל שיחה המסתיימת במלה אושויץ או מוטהוזן . . . ולכן אינך שואל ורק מסתכל נכחך עד שבעל הבית גומר לסדר את אחרון 'הפיונים' . . . בעלת הבית תציע 'קומפוט' . . . ותשאל אותך בשלישית אם שבעת דייך . ואתה רוצה פתאום לחבק את הזוג הזה . שני עניינים בקטע זה ראויים לתשומת לב . האחד, הרגשת השייכות ...
אל הספר