פרשנות מזהירה, שלפיה מכלול המסות מציע טיעון מורכב, המנתח מחדש את האובדן האונטולוגי של האדם בעקבות השואה . אובדן זה בא לידי ביטוי בפגיעה האנושה שספג האדם בעקבות השואה . כל מסה מצביעה על אובדן יסודי אחד, המותיר, בסופו של דבר, את האדם בלא אפשרות קיום אנושית . תחילת האובדן באיבוד יכולת החריגה של האדם ; החריגה או הטרנסצנדנציה העצמית היא הביטוי העמוק של האדם לחירות, לעיצוב עצמי, לזיקה ייחודית בין בני אדם ולסולידריות . בלעדיה נותר האדם חי כגוף שעניינו עצם השרידוּת . באושוויץ האדם איבד את חוויית הביתיות והעולם נעשה זר לו ; האדם הזקוק לביתיות מושלך אל אימת הניכור והזרוּת ; הוא איבד את מולדתו המבטיחה לו ביטחון אונטולוגי . במציאות זו, רק הטינה והשלילה של הקיום נותרו לאדם . שלילה זו מופנית, בסופו של דבר, כנגד האדם עצמו שאיבד את זהותו ואת מקומו בעולם . ההתאבדות של ז'אן אמרי היא הביטוי המובהק של השלילה שאושוויץ חרתה בהוויית האדם . ספרו של אמרי הוא ספר אישי ; נקל להבין כי דרכו בהתמודדות עם הקיום היא דרך אישית וייחודית . האם דרכו היא סוף פסוק, או שמא תביעה לפתיחת שיח אונטולוגי אחר ? האם אפשר ללמוד ממצ...
אל הספר