משבר והזדמנות: סגירת בית הכנסת בימי קורונה

יעל כרמלי [ 276 ] המסגרת התיאורטית שלאורה נבחנת שאלת המחקר היא הסוציולוגיה והאנתרופולוגיה של המשברים והאסונות . המחקר מתבסס על הנחות פנומנולוגיות ביחס למשמעותן של תופעות אלה, ובהתאם לכך, מתמקד בפרשנויות שמיוחסות לאסון או למשבר, ובהקשר החברתי והתרבותי הרחב שבתוכו מתרחשות תופעות אלה ( 7 . Quarantelli, 1998 ; Drabek, 2007, p ) . לפי גישה זו, משמעותו של משבר הקורונה ועוצמתו, נובעות לא רק ממאפיינים כמו שיעור אובדן חיי אדם, חומרת המחלה או פגיעה כלכלית, אלא גם מהדימוי הציבורי שלו ומהמשמעות המוקנית לו . גישה זו מתייחסת למבט הפרשני על אסונות ומשברים בשני אופנים שונים . לא זו בלבד שהאסון או המשבר נחקרים דרך התגובות והמשמעויות שיוחסו לו, אלא גם להיפך – אירועים משבריים מייצרים שיח על רעיונות וערכים העומדים בבסיס החברה ( 2017 Sørensen & Albris, ) ועשויים ללמד על תהליכים חברתיים ותרבותיים רחבים ( 2010 Merli, ) . במובן זה, אובייקט המחקר איננו ״סוכן״ האסון עצמו – התמוטטות בניין, אירוע טרור או במקרה זה, מגפה – אלא החברה או הקהילה עצמן . בניגוד לזרם פרשני זה, מרבית הספרות המחקרית על אסונות הפוקדים אוכלו...  אל הספר