מיקי ניות [ 154 ] קיימים הבדלים, לעיתים ניכרים, בין האופן שבו יחידים וקבוצות מבקשים להבנות תדמית אישית או קולקטיבית, לבין אמונות, דעות והמתרחש בפועל . מצבי חירום או אירועים מטלטלים מסייעים בהסרת מעטפות תדמיתיות ובחשיפת ממדים של אמת פנימית . במילים אחרות, סוציולוגיות, הנקודה שבה מסתיימת ׳הצגת האני׳ ( 1959 Goffman, ) הקבוצתית ומתפרץ מעין ׳הביטוס׳ ( 1990 Bourdieu, ) ציבורי ( אותו רפלקס התנהגותי ) , ניתנת לזיהוי ביתר קלות בסיטואציות דחק עוצמתיות . הנחה אוניברסלית זו נוגעת למרבית הקבוצות האנושיות . בהקשרה של החברה החרדית כותבת סוסקין ( ,2013 עמ׳ 2 ) כי ״מתוך היכרות ממושכת ועבודה בתוך קהילות שונות במגזר החרדי, אני יודעת שיש הבדל גדול בין הרטוריקה המדוברת לבין מה שקורה בפועל . לא אחת ההצהרות הפומביות שונות מהמתרחש בשטח״ . סיטואציית הקורונה, ובייחוד ראשיתה, שהתאפיינה בבלבול ובניסיונות לגיבוש מדיניות חרדית מנחה, מאפשרת הצצה אל החמקמק הקשה לזיהוי בימי שגרה . האירוע הכרוך, מחד גיסא, בהגבלות מהותיות, הנוגעות באושיות אורח החיים החרדי, ומאידך גיסא במצב חירום בלתי מזוהה, מעצימות עוד את האפקט ומתהווה ...
אל הספר