ומאמרים לאין מספר , ברק עצמו יצר זיקה מהותית בין חוויותיו בימי השואה לבין תפישותיו המשפטיות , ובייחוד — תפישתו את השופטים כמגיניה של הדמוקרטיה הראויים לכוח שלטוני רב . , כשהגרמנים כבשו את העיר קובנה 5 הייתי בן 1941 ביולי בליטא , שם גרתי . הגיהנום בא עלינו . הליטאים עשו בנו אלף יהודים בקובנה , ולקחו אותנו לאחד 25 פוגרומים . היינו הפרברים , שם עשו לנו פוגרום . הוכנסנו לכיכר בעיר שנקראה בשם המעניין ' כיכר החוקה ' . רבים מתו בחנק , ברעב , ביריות ברחובות . שלטון החוק הפורמאלי התקיים שם כי הכול עבד לפי 6 פקודות . ובין מדינת ישראל של 1941 ואם תשאלו , מה בין ליטא של שנת שנות האלפיים , לברק יש את הנחת היסוד שלו : תפישתי הבסיסית היא כי אם מבקשים לקיים דמוקרטיה יש להיאבק עליה . אין להתייחס אל המשך קיומה כאל דבר מובן מאליו . כך בוודאי בדמוקרטיות החדשות , אך כך גם בדמוקרטיות הוותיקות והמבוססות . הגישה ' אצלנו זה לא יכול לקרות ' שוב אין לקבלה . הכל יכול לקרות . אם בגרמניה של קאנט , בטהובן וגיתה זה קרה , זה יכול לקרות בכל מקום . אם לא נגן על הדמוקרטיה , הדמוקרטיה לא תגן עלינו . אינני יודע אם שופטיה ה...
אל הספר