הנשיא לשעבר ברק בסכסוך אודות חוזה בנייה , וקבע כי בנסיבות הסכסוך יש לפרש סעיף באותו חוזה " תוך שינוי לשונו לשם הגשמת תכליתו . " פסק הדין והרטוריקה הגורפת שבה השתמש ברק בחוות דעתו גררו ביקורת נוקבת מצד רבים בקהילה המשפטית - מסחרית בארץ ובעולם . משפטנים שונים תקפו את הרעיון המסוכן כאילו שופט רשאי להכתיב לצדדים , באמצעות פרשנות משלו , מה יהיה תוכן החוזה ביניהם . האפשרות שפרשנות שיפוטית כזו תחטא לכוונת החותמים ותסתור את לשון החוזה , נטלה מהתחום את הוודאות המסורתית שהייתה בו . מתנגד בולט לגישת ברק בעניין אפרופים היה השופט יורם דנציגר . , במסגרת 2007 דנציגר נכנס לתפקידו בבית המשפט העליון בשנת יוזמת שר המשפטים דאז , דניאל פרידמן , למנות לתפקידי שיפוט משפטנים מהמגזר הפרטי - מסחרי . מיד עם מינויו הסתייג דנציגר במספר פסקי דין מגישת ברק בתחום פרשנות החוזים . בכנס הבהיר דנציגר את גישתו וביקר בנימוס החלטי את גישת ברק . " ברק מרחיק לכת ," קבע דנציגר , " יש חוזים שאינם זקוקים לפרשנות . הם מובנים וברורים לכל אדם . " דנציגר רמז בדבריו כי פרשנות המתעלמת מלשון החוזה עלולה לשמש כלי להשלטת רצון השופט , אחר...
אל הספר