פרק יג: אורי צבי גרינברג: אומן רב־סוגתי בשיר 'בִּזְכוּת אֵם וּבְנָהּ וִירוּשָׁלַיִם'

234 ייינַּמַּוִתינַרָּכִותילַרָּכִות השיר כמחרוזת פתוחה וסגורה מקובל להבחין בין שני סוגי מחרוזות : סגורות ופתוחות . במחרוזת סגורה השירים קשורים זה לזה בבירור בתכנים, בדרכי העיצוב ובדרך כלל גם ברצף הזמן . במחרוזת פתוחה לכל אחד מהשירים מעמד עצמאי לחלוטין . עם זאת, קשרים סמויים חושפים חיבור הדוק בין חלקי התצרף השירי, המקרי כביכול, עד כדי כך שניתוקם זה מזה יכול לחבל בתוצר הסופי . המחרוזת 'בִּזְכוּת אֵם וּבְנָהּוִירוּשָׁלַיִם' שייכת לכאורה לסוגה הראשונה . שתי דמויות ראשיות של אם ובנה מופיעות בכל אחד מהשירים . בשירים א — ג אם מקוננת על מות בנה . בתשובה על קינתה, 'נענה' לה בנה המת בשיר ד . דו-שיח מסוג זה יכול להתרחש רק בבלדה, המאפשרת את הימצאותם של החי והמת זה לצד זה . כך יש להבין את הטורים האלה, המלמדים על מודעות האני השר לאבסורדיות שלהם : וְלוּ יָכְלוּ הַמֵּתִים לְדַבֵּר בְּפִיהֶם הַמְעֻסֶּה דָּם וּרְגָבִים, וְיָכֹלְנוּ לִשְׁמֹעַ מַעֲנֶה הַבֵּן לְאִמּוֹ וּלְרֵעָיו : נְאוּם פִּי הַמְּכֻסֶּה רְגָבִים וְכֵפִים : אֵין אֲנִי אֶת דַּעְתִּי מְשַׁנֶּה בשיר זה מתאר האני השר היודע כול את תגובת האם למ...  אל הספר