128 ייינַּמַּוִתינַרָּכִותילַרָּכִות בחלק השני תושווינה המסקנות העולות מהדיון על יואב לשתי יצירות מתחום הספרות העברית היפה של המאה העשרים העוסקות אף הן ביואב — של מיכאל קשטן מִזה, ושל יעקב פיכמן מזה . עיון בין-תחומי זה יאיר לא רק את שני תחומי הדעת המושווים בו, אלא גם את נצחיותה של מורשה מקראית עתיקת ימים, שמעולם לא נס לֵחה . צוואת דוד : פשט ופרשנויותיו בחלק השני של הצוואה, הפרגמטי-נקמני, נחתם גורלם של יואב ושל שמעי לשבט, ושל ברזילי לחסד . מפשט הפסוקים נראה שדוד גזר מוות על יואב בשל שני מעשי רצח שביצע : של אבנר ושל עמשא . כשרצח את אבנר המיר את כוונות השלום של דוד, המודגשות בחזרה משולשת על המילה שלום ( שמואל ב ג 21 — 23 ) , ב"דְּמֵי מִלְחָמָה" ( מלכים א ב 5 ) . אומנם הכתוב מעיד על יואב פעמיים שמאחר שהחשיב את אבנר רוצח אחיו 3 כי עשהאל ראה את עצמו גואל דמו ( שמואל ב ג 27 , 30 ) . גאולת דם זו אינה חוקית, 4 אף כי מעולם לא השמיע נהרג במלחמה . אולם נראה שיואב נהג לפי 'מנהגי העם', טענה זו לפני דוד . עוד טרם ביצע את מעשה הרצח הוא נימק את התנגדותו לאבנר בטיעון ממלכתי-צבאי משכנע למדי, בביטחון ובבו...
אל הספר