פרק ו: למך או 'ליימך'? שירת למך לאור פרשנותה ובהשוואה ל'למך ונשיו' מאת יעקב כָּהַן

112 ייינַּמַּוִתינַרָּכִותילַרָּכִות 2 אבישור מזכיר שלושה קווים המשותפיםוהקיצוניים, גוזמאותיה ותוכנה המתרברב" . לשירת הנוודים ולשירת למך : ( א ) הבלטת מוטיב נקמת הדם והחשבתה אחת החובות שבהן תלוי כבודו של אדם . לפי שיטה זו למך מתפאר בהמתתם של עשרות אנשים בגלל מותו של איש אחד ; ( ב ) פשוטו של פסוק 23 , המזכיר הרג של "אִישׁ" ו"יֶלֶד", מזכיר את מנהג נוקמי הדם להרוג ילד מבני הרוצח כדי לגאול את דמי הנרצח ; ( ג ) כדרכם של נוקמי דם שהתפארו שגבורתם עולה על גבורת אבותיהם, גם למך מתפאר שנקמתו תהא גדולה מנקמת קין . מאפייניה הצורניים של השירה תואמים אף הם את היותה שירת התפארות, שכן 3 כל צלע שנייה בתקבולת מעצימה את קודמתה : כך בפעלים ( "שְׁמַעַן" ו"הַאְזֵנָּה" ) , 4 "אִישׁ" ו"יֶלֶד" ) וכך במספרים ( "שִׁבְעָתַיִם" כך בשמות העצם ( "לְפִצְעִי" ו"לְחַבֻּרָתִי", ו"שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה" ) . אל אלו מצטרפות "עָדָה וְצִלָּה" בראש התקבולת, הנושאות שמות פרטיים המרמזים על ישותן העצמאית, לעומת "נְשֵׁי לֶמֶךְ" בהמשך התקבולת — תואר המעיד על היותן קניינו של למך . סגנון השירה הופך אפוא לאדנותי יותר ויותר . אבן עזרא ...  אל הספר