מעֵתֶפילוַלְחִויתשלישנישופויולחותישליכםייאלםפמי 39 ש'נשכח' בתוך ביצתו . מספר יודע כול מדווח על מראהו ( "קְטַן-מַקּוֹר וּצְהוּב-נוֹצָה" ) , על מעשיו ( "הוּא מַכֶּה בְּמַקּוֹרוֹ" ) , ועל תחושותיו ( "הָאֶפְרֹחַמִשְׁתַּגֵּעַ, / אֶת רֹאשׁוֹבַּקִּיר חוֹבֵט . . . " ) . בין שאר דרכי האפיון, הוא שם בפיו דברים המעידים על מצבו, כגון תיאור ניסיונות היחלצותו מהביצה : "רַע לִי, רָע, / הַדִּירָה / אֲפֵלָה הִיא וְצָרָה . / הַךְ בְּעֹז, / הַךְבְּאוֹן, יֵשׁלָצֵאת מִן הַחֶלְבּוֹן ! . . . " . ודוק, המילה "רָע" מתחרזת עם "דירָה" וגם עם "צרָה", החוברות להמחשת הרגשתו הרעה ולהדגשתה . עלבון וכלימה משתלטים עליו . אין הוא מבין מדוע אביו ואימו שכחוהו . הוא מקנא באֶחיו שבקעו מביצתם ומאוים ממה שעתיד לקרות לו, כמתואר בטורים האלה : הָעוֹלָם הַפְלֵא וָפֶלֶא, הָעוֹלָם כָּל-כָּךְ גָּדוֹל, רַק אֲנִי בְּבֵית-הַכֶּלֶא וְלָצֵאת אֵינִי יָכוֹל . אִמָּא'לִי, אַיֵּה אַתְּ, אִמָּא, לָמָּה זֶה שְׁכַחְתִּינִי פְּנִימָה ? לָמָּה גַּם אָבִי עָזַב אֶת בֶּן-זְקוּנָיו בְּבוֹר צַלְמָוֶת ? אוֹיָה, מַה זֶּה לִי קָרָה ? אֵיזוֹ מִין צָרָה צ...
אל הספר