22 ייינַּמַּוִתינַרָּכִותילַרָּכִות עָמְדוּ דְמָעוֹת / וְהִזְהִירוּ כָל הָעֶרֶב — — / לֹא נָפָלוּ" . אט אט הולכים ומתבהרים טורי הפתיחה של השיר, המתארים אותו כ"זְקַן אַגָּדָה" וכמי שמושך את הילד "מִמִשְׂחַק גִּיל לְעֵבֶר אַחֵר", "מָלֵא מָגוֹר" מחד גיסא, ו"עוֹלָם יִפְעָה" מאידך גיסא . מתברר שאפיוניו שנדמו לקורא כאנושיים — כזקנו המוכסף, פניו הלבנות או ידיו החיוורות — תואמים לדמות מלאכית חזיונית, כפי שזו נתפסת בעיני ילד קטן . אין ספק כי שיר זה לא היה נחשב כיום שיר ילדים — לא במשלבו השפתי-מילולי וגם לא במסריו הסמויים . אולם אצ"ג החשיבו כזה וכך גם עורכי כתביו, ששילבו אותו בשער מיוחד שכונה 'שירי ילדים', אולי מפני שדמויות אגדיות מסוג זה מצויות בספרות ילדים קלסית . דמויות סב ונכדו חוזרות ומתוארות בשירתו המאוחרת של אצ"ג, למשל ב'אֶל 4 שאינו שיר ילדים אלא קינה על אובדן אב שהוא אב פרטי ובה גִּבְעַת הַגְּוִיּוֹת בַּשֶּׁלֶג', בעת אב לאומי ( = השרף מסטרליסק ) . נראה אפוא שזרעי התיאור המלאכי, המיסטי, הדתי נמצאו כבר בשירת הילדים המוקדמת . 5 הוא השיר השני המוקדש לסב במדור שירי הילדים, 'אָנֹכִי וְסָבָא בּ...
אל הספר