“המקום שבו אנו צודקים״: הוראת הנרטיב ההיסטורי הישראלי לצד הנרטיב הפלסטיני - תיכון שער הנגב כמקרה לדוגמה

386 | חינוך היסטורי : זירות וזיקות במאמר זה אני מבקשת לטעון שהוראה מולטי - נרטיבית של ההיסטוריה בבתי ספר תיכוניים במדינת ישראל היא חיונית לקידום פתרון הסכסוך הישראלי - פלסטיני . כיוון שהמאמר מתבסס על חוויה אישית, הוא יתמקד בתיכון שבו לימדתי באזור עוטף עזה, תיכון שער הנגב הנמצא בעין הסערה של הקונפליקט כבר למעלה מ - 15 שנה . מרבית תלמידי תיכון זה מתגוררים ביישובים הנמצאים במרחק שבין קילומטר אחד לשבעה קילומטרים מגדר רצועת עזה . הם חיים באזור מלחמה שבו הפחד מתורגם פעמים רבות לכעס ולשנאה . טיפוח צורת חשיבה ביקורתית בכלל, ובמקצוע ההיסטוריה בפרט, נחוצה למיטב הבנתי לקיומו של משטר דמוקרטי ; על כן רצוי לעודד בני נוער לפתח עמדה עצמאית בנוגע לאירועי העבר של עמם ושל עמים אחרים וללמדם כיצד לעשות זאת . נשאלת השאלה : כיצד ניתן לעורר בקרב תלמידות ותלמידים תודעה היסטורית עצמאית, רפלקטיבית ואמפתית באזור שבו הקונפליקט הלאומי אלים ורחוק מפתרון ? התשובה לכך אינה פשוטה, אולם אני סבורה כי כדי להשיג מטרות אלה אַל למורי ההיסטוריה להירתע, ולמרות המורכבות שבדבר עליהם לדון בכיתה בגילויים ובגלגולים השנויים במחלוקת ...  אל הספר
מכללת סמינר הקיבוצים

הקיבוץ המאוחד

מכון מופ"ת