פרשת קדושים | 207 להשגת מעות, שישמשו לתשלום שכר העבודה לעובד . גם ספר החינוך מתייחס לקשיי מימון אפשריים מצד המעביד, ומוסיף עצה כלכלית נבונה למעסיקים : "ומה שאמרו שאין השוכר עובר . . . אלא כשיש לו בביתו, או שיכול לפרעו, אבל אם אינו יכול לפורעו באותו יום אלא אם כן יאבד הרבה משלו לא חייב בזה הכתוב לפי 1 הדומה, ומכל מקום ראוי לכל בן דעת להיות הכסף בידו טרם ישכור פועלים" . זווית ראיה אחרת, מצד העובד, מועלית בספר החינוך כטעם לקביעת משך הארכה : משרשי המצוה לפי שה' ברוך הוא חפץ בקיום האדם אשר ברא, וידוע כי באיחור המזונות יאבד הגוף, ועל כן ציונו לתת שכר שכיר כי אליו הוא נושא את נפשו להתפרנס בו, ולפי הנראה על כן שם גבול זמנו יום אחד ולא יותר, כי דרך בני אדם להתענות יום אחד לפעמים . 2 כה דלים היו חלק מאבותינו עד שהסכימו מחמת הכורח להמתין מפעם לפעם לשכרם מתוך צום ! איסור הלנת שכר נובע מהדדיות היחסים בין העובד למעביד . כך מנמק ספרי את הדרישה לתשלום מידי של שכר העבודה : "ואליו הוא נושא את נפשו – וכי למה עלה זה בכבש ומסר לך את נפשו ? לא שתתן לו שכרו בו ביום ? ! אלא, מלמד שכל 3 רש"י הכובש שכר שכיר מעל...
אל הספר