168 | ספר ויקרא ובעקיפין לשיפור היעילות הכלל-משקית . נמצאנו למדים שעקרון היעילות הכלכלית גובר במקרים מסוימים על ההלכה הצרופה . גם פרשתנו קשורה לשקלול של יעילות כלכלית כנגד המשפט הטהור . על פי דין תורה, על הגוזל חפץ מחברו, להחזירו לו בשלמותו, " . . . והשיב את הגזלה אשר גזל . . . " ( ויקרא ה', כג ) . אברבנאל מציין על פי הגמרא במסכת בבא מציעא ( ס ע"א ) כי מפי השמועה למדנו שאם הגזלה מוחזקת בעינה בידי הגזלן, עליו להחזירה כמות שהיא . לעומת זאת, אם נשתנתה הגזלה ברשותו, מחזיר את דמיה . בלשון רמב"ם : "כל הגוזל חייב להחזיר הגזלה עצמה שנאמר 'והשיב את הגזלה אשר גזל' . ואם אבדה או נשתנית, משלם דמיה" ( הל' גזלה ואבדה פ"א ה"ה ) . מעשה ההשבה באופן כזה או אחר, פוטר את הגזלן ממלקות בגין הלאו של "לא תגזול" ( ויקרא י"ט, יג ) . עד כאן הדין כפשוטו . הפן הכלכלי עולה כאשר ההלכה מתנגשת חזיתית עם שיקולי יעילות, עימות היוצר את הבסיס ל'תקנת השבים' . ממשיך רמב"ם באותה הלכה : אפילו גזל קורה ובנה אותה בבירה, הואיל ולא נשתנית דין תורה הוא שיהרוס את כל הבנין ויחזיר קורה לבעליה . אבל תקנו חכמים מפני תקנת השבים שיהיה נו...
אל הספר