238 פרקי מועד באגדת הירושלמי 20 א . המדרש שבבבלי אינו עוסק כלל בחטאו של אדם הראשון . על פי המסורת בבבלי, שלוש המצוות הנזכרות אינן נבחנות בהקשר לבריאת האדם הראשון ואין במדרש שום רמז לחטא הקדמון ולתוצאותיו . אפילו בחלקו הראשון, המדרש מדבר על "היא קלקלה" ; כלומר נוקט לשון סתמית המכוונת לקלקלתה של כל אישה בחטאה באשר "היא" ואינו מתייחס דווקא לחוה . ב . באופן ניסוחו, מרחיק הבבלי את האישה מהאחריות הבלעדית לקיומן של המצוות הנזכרות . מצוות הפרשת חלה והדלקת הנר 21 ואכן במדרש שבבבלי, האישה אינה חלות גם על האנשים ; מושא הדברים, שלא כבירושלמי, והוא פונה בלשון רבים לעם ישראל ככלל וכפרט : "בכם", "אתכם", "אתם" ו"נשמתכם" . מגמה זו מתחזקת גם לנוכח העובדה כי בבבלי בולט חסרונו של משפט הסיכום המופיע בירושלמי, המציין בפירוש "לפיכך מסרו מצות ( – ) ל אשה " . ג . כפי שראינו לעיל, על פי המדרש שבירושלמי המצוות ניתנו ככפרה לאחר החטא ; אך על פי המדרש שבבבלי, המצוות הללו מבטאות את ייחודו של עם ישראל, בהיותו נבחר על ידי הקב"ה . על כן הקב"ה מזהיר עליהן ואי-קיומן מחייב עונש : "רביעית דם 20 אכן בנקודה זו הבבלי שונה אף ...
אל הספר