227 פרק יב ר טעמה של מצוות הדלקת נרות שבת על פי הירושלמי 3 וכורך מצווה זו יחד עם מצוות נידה וחלה שעל בהדלקת הנר, שלושתן האישה נידונה בשעת לידתה . "שעת לידה" היא שעת סכנה, כמובא בירושלמי ( שם ) , "ואין השטן מקטרג אלא בשעת סכנה" . באופן פשוט ניתן להבין שהאישה נידונה דווקא על שלוש המצוות הנזכרות משום שאלו מצוות המיוחדות לנשים : מצוות נידה קשורה 4 מצוות אך ורק לאישה, והאישה נאמנת לבעלה בעניין טהרתה ; הפרשת חלה והדלקת נר שבת אומנם מוטלות גם על הגברים, אולם באופן טבעי הן שייכות לאישה משום ש"האישה מצויה בבית 5 למרות פירוש מתבקש זה, המדרש ומצות צרכי הבית תלויין בה" . שבירושלמי מרחיק לכת : הוא בוחן את מהותן של המצוות הללו בהקשר רעיוני נרחב ומעניק להן משמעות סמלית הקושרת אותן לחטאה של חוה ולקלקול שנגרם לאדם הראשון, ולעולם כולו, בעקבותיו . כך, קושר המדרש את ההוויה הפרטית של שעת הלידה עם יסודות בראשית שנפגמו בזמן בריאת אדם הראשון . המדרש בוחן בדרך אלגורית את מהותן של שלוש המצוות כמסמלות את מעלותיו ושלמותו של אדם הראשון לפני החטא . ניתן למצוא במדרשי ארץ ישראל : בראשית רבה, פרשה יד, א ; אבות דרבי נת...
אל הספר