214 פרקי מועד באגדת הירושלמי מנחם שמיה . ואבוי מה שמיה ? אמר ליה : חזקיה . אמר ליה : והיכן שריין אמר ליה בבירת ערבא בדבית לחם יהודה . זבין ההוא גברא תורוי, זבין פדניה, והוה מזבין לבידין דינוקין . עלל לקרתא ונפק לקרתא, עלל למדינה ונפק למדינה, עד דמטא לתמן . אתיין כל כפריא למיזבן מיניה, וההיא איתתא, אימיה דההוא ינוקא, לא זבנת מיניה . אמר לה : למה לית את זבנת לבידין דינוקין ? אמרה ליה : דחשייה קשיי לינוקי . אמר לה : למה ? אמרה ליה : דעל ריגלוי חרב בית מקדשא . אמר לה : רחיצין אנן במריה עלמא דעל ריגלוי חרב ועל ריגלוי מיתבני . אמר לה : את הוי נסיבא ליך מן אילין לבידין דינוקיך ולבתר יומין אנא אתי לביתך ונסב פריעיך . נסבה אזלה . לבתר יומין אמר האי גברא : איזיל ואיחמי ההוא ינוקא מאי קא עביד . אתא לגבה . א"ל : ההוא ינוקא מאי קא עביד ? אמרה ליה : לא אמרית לך דחשיה קשיי ? ! אפי' על רגליה נחשיה ; דמן ההיא שעתא אתיין רוחין ועלעולין טענוניה ואזלין להון . אמר לה : ולא כך אמרית לך "דעל ריגלוי חרב ועל רגלוי מתבני" ? א"ר אבון : למה לי ללמוד מן ערביי, ולא מקרא מלא הוא ? ! דכתיב "והלבנון באדיר יפול" ( ישעי...
אל הספר