174 פרקי מועד באגדת הירושלמי משה נכשל, והמדרש מסתיים בתמונה חזותית-ממש של תוצאות ההפסד — נפילת הלוחות ושבירתם . ידי משה, הידיים האנושיות, אינן יכולות לשאת את כובד הלוחות, והם נופלים ונשברים מבלי יכולת לאחוז בהם ולמנוע את נפילתם . הלוחות נשברים מתוך ידו ממש ; מתוך אותה יד שגברה על ימינו של הקב"ה . ההקבלה המבנית והעלילתית בין שני חלקי המדרש הללו באה לידי ביטוי גם ברובד הלשוני . לאורך שני חלקי המדרש שזורים מוטיבים לשוניים משותפים : "ביקש ל" ( "ביקש הקב"ה לחטפן", "הלוחות היו מבקשין לפרוח" ) והמילה "יד" על הטיותיה השונות ( "גברה ידו", "היד החזקה", "כבדו ידיו" ) . ההקבלה הניגודית והמוטיבים המשותפים המקשרים את שני חלקי המדרש, וכן איסוף הדרשות השונות תוך מציאת היחס ביניהם, מלמדים על מלאכת עריכה מחושבת היוצרת קישור פנימי רעיוני בין שני חלקי המדרש . נשאלת השאלה : מהי המסקנה הבלתי-כתובה אך המשתמעת- מאליה שאליה הדרשן חותר מתוך ההקבלה הניגודית ? ובכלל, מה מוסיף המדרש על פשוטו של מקרא ? דומה כי הסיפור השני בוחן את הבעייתיות של הסיפור הראשון ועונה עליה . האם באמת תורה קדושה ואלוקית יכולה להינתן לתוך ...
אל הספר