169 פרק ט ר חלקו של האדם בקבלת התורה : בין ארץ ישראל לבבל וחטפן ממנו . הוא שהכתוב משבחו בסוף ואומר "ולכל היד 8 החזקה" ( דברים לד, יב ) , ייא שלמא על ידא דגברת עלי מינא [ = יהא שלום על היד שגברה על יד ימינו של הקב"ה ] . ( 3 ) רבי יוחנן בשם רבי יוסה בר אביי : הלוחות היו מבקשין לפרוח והיה משה תופשן, דכתיב "ואתפֹשׂ בשני הלחת" ( דברים ט, יז ) . תני בשם ר' נחמיה : הכתב עצמו פרח . ר' עזרה בשם ר' יהודה בי רבי סימון : הלוחות היו משאוי ארבעים סאה והכתב היה סובלן ; כיון שפרח הכתב, כבדו על ידיו של משה 9 ונפלו ונשתברו . החלק הראשון הוא פתיחה המתארת את המצב הראשוני והאידיאלי של חלוקת התורה בין שמיים לארץ : "הלוחות היו אורכן ששה טפחים ורחבן שלשה והיה משה תפיש בטפחיים והקב"ה בטפחיים וטפחיים ריוח באמצע" . לפנינו חלוקה שווה בין נותן התורה, בין נותן התורה לבין מקבלה . מעיר על כך בעל "עין יעקב" בפירושו במקום ( פירוש הכותב ) : כאשר רצה הקב"ה לזכות את ישראל בתת להם לוחות כתובים בהם עשרת הדברים באמצעות רבן של הנביאים, ראוי ומחויב שיהיה חלק הלוחות מוחזק ואדוק ביד משה רבינו מקבל הלוחות, וגם ישאר חלק שוה תחת כנ...
אל הספר