154 פרקי מועד באגדת הירושלמי המדרש ממשיך את הרעיון המרכזי של שרשרת המדרשים, אולם הפעם לא באמצעות דרשת מילה אלא במעין פירוש של מראה 14 על הציור התמוני הזה מוסיף ר' ברכיה כשהוא קובע נבואי . שהאות כ' הנלווית למילה "מעשה" מלמדת כי לא רק הלבנה הייתה נתונה תחת רגליו של הקב"ה אלא כל מלאכת עשיית הלבנה : "היא והסל והמגריפה שלה" . הכלים לעשיית הלבנים ממחישים את צער השעבוד בצורה חיה . צער זה מגיע עד כיסא הכבוד ונוכח תדיר לפני הקב"ה הרואה את ישראל ומשתתף בצרתם . לאחר מכן מובאת דרשתו של בר-קפרא שלימד כי עד שנגאלו 15 רישומה מדגיש ביתר-שאת ישראל הייתה הלבנה "רשומה" במרום . את טוהר השמיים ; ובה בעת הלבנה מסתירה את טוהר השמיים במקום שבו היא נתונה . ומשנגאלו ישראל, הלבנה שבה למקום ששם "דרכה של לבנה להינתן", נמחק רישומה וצילה שפגמו בטוהר הרקיע, והשמיים שבו לאורם הראשוני . משנגאלו ישראל, השמיים חזרו להיות כעצם השמיים לטוהר ; העולם כולו חזר לסדר, לאור, ולטוהר הראשוני, ומשום כך "היה אור וחדווה לפניו" כלשון רש"י בפירושו לתורה . להבנת התיאור המוחשי המובא במדרש, ניעזר בדברי המהר"ל : אין ספק כי הגלות הוא שינוי ...
אל הספר