7. בין הבבלי והירושלמי: השמחה כמהות או כמשל

101 פרק ה ר ושמחת בחגך : כיצד ? דן בשאלת השכר והעונש ואחריות האדם למעשיו, כפי שהיא 23 לעומת זאת, סוגיית הירושלמי מופיעה בכמה מקומות בבבלי . מעוגנת כולה במציאות הארץ-ישראלית המוחשית והמוכרת — של שמחת בית השואבה ושמחת העלאת ארון ה' לעיר דוד ; שמחה שבין עם לאלוקיו, הנטועה בזמן במקום, בשמות החוגגים, באופן החגיגה במשמעות השמחה היוצרת אותה וגם במגבלותיה . האגדה שבירושלמי חודרת הישר לליבו של האירוע המתואר ; ברגעי האמת ובתמונות קצרות וממוקדות משרטט הירושלמי את גבולותיה של שמחת הציבור הרצויה . בעוד הירושלמי תר אחר הדרך הנכונה להוריד שמחה של קדושה לארץ, מתוך הסתכלות רוחנית לאומית רחבה, עוסק הבבלי בענייני ההשגחה על האדם הפרטי . נקודה זו מאפיינת את אחד ההבדלים הבולטים שבין הירושלמי לבבלי, כלשונו של הראי"ה קוק : כל מה שהוא שגור ביחש של תורת חוץ לארץ במובן הפרטי, עולה הוא הערך תורת ארץ ישראל למובן כללי . תורת חוץ לארץ עוסקת בתיקון הנפש הפרטית, בדאגתה לחומריותה ורוחניותה לזיכוכה והתעלותה בחיי שעה וחיי עולם . אבל רק בתור נפש פרטית . לא כן תורת ארץ ישראל . היא דואגת תמיד 24 בעד הכלל, בעד כללות נשמת האו...  אל הספר
תבונות