4. בקשת סליחה: בין הבבלי לירושלמי

75 פרק ד ר "כיצד הוא מתוודה" : תוכנו של הווידוי ומשמעותו 21 לא כך בירושלמי, שבו בקשת הסליחה היא חלק בפני עצמה . בלתי-נפרד מהווידוי עצמו : "יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתכפר לי על כל פשעי ותמחול לי על כל עונותי ותסלח לי על כל חטאתי" . על הבדל זה כבר הצביע הרב יוסף משאש ( שו"ת מים חיים, חלק א, סימן מה ) : ונראה שלדעת הירושלמי בקשת הסליחה כפשוטה להדיא היא חלק מהוידוי כמבואר בפשיטות למעיין, ולפי זה חלוק הוא הירושלמי עם הבבלי, שכאמור נפסקה ההלכה בבבלי, שאם אמר אבל אנחנו חטאנו תו לא צריך, וכמו שפסק הרמב"ם לעיל, וכך הסכמת כל גדולי הפוסקים, וכך נפסק גם בטושו"ע סימן תר"ז . אלא שכאמור מדברי הירושלמי נראה שיש צורך לבקש הסליחה ממש, והיא מגוף הווידוי, וכפי שהתודה הכהן 22 הגדול ביום הכפורים . הרב משאש תולה את עמדת הירושלמי ברצון להתאים את נוסח הווידוי עם הנוסח שאמר הכוהן הגדול ביום הכיפורים ואשר כלל בקשת סליחה . הירושלמי מבקש לשמר עניין זה, כזיכרון למקדש ולעבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים . אולם לא רק בעניין זה נבדל הירושלמי מן הבבלי ; גם בנוסח בקשת הסליחה מצויים הבדלים מהותיים בין התלמודים . התבוננות נוס...  אל הספר
תבונות