57 פרק ג ר "תשובה של רמיות עשו אנשי נינווה" : התשובה הרצויה על פי הירושלמי 13 ה"עלי תמר" ( על אתר ) הוסיף כי לשוב, ולא מהחמס המכוסה . תשובתם הייתה פגומה גם משום שנעשתה בעורמה ובחציפות וכן משום שהם קבעו כי מה שמכוסה מהזולת — פטור מהשבת גזלה 14 וזהו דין של עוול וגזל . ברובד נוסף ניתן למצוא בדברי הירושלמי משמעות סמלית : תשובתם של אנשי נינווה הייתה תשובה שנערכה מעל פני השטח, ברובד החיצוני בלבד לא ברובד הפנימי והעמוק . אנשי נינווה לא החזירו גזל שהיו יכולים להסתיר, כלומר שבו רק מהצדדים החיצוניים של החטא, ולכן תשובתם הייתה תשובה של רמיות . דרשת הירושלמי ממשיכה אם כן בעקביות את הרעיון המרכזי שהובע בדרשות הירושלמי עד כה . לעומת זאת, המדרש שבבלי מציג פירוש מנוגד לאותו פסוק : "מאי 'ומן החמס אשר בכפיהם' ? אמר שמואל : אפילו גזל מריש [ = קורת עץ ] ובנאו בבירה — מקעקע כל הבירה כולה ומחזיר מריש לבעליו" . הבבלי מאדיר את תשובתם של אנשי נינווה וקובע שתשובתם הייתה מעל לנדרש : חכמים תיקנו שהגוזל קורת עץ וקבעה בבניין, אינו צריך להרוס את כל הבניין אלא נותן את דמיה לנגזל ( משום תקנת השבין וכדי שלא לנעול דלת ב...
אל הספר