54 פרקי מועד באגדת הירושלמי הירושלמי ממשיך לגנות את המעשה שעשו אנשי נינווה עם הבהמות באמצעות אזכורו של פסוק מספר יואל המתאר את אנחת הבהמות ובכיין ( "מה נאנחה בהמה נבֹכוּ עדרי בקר" ) ; אולם מה רב ההבדל בין פסוק זה לבין מעשיהם של אנשי נינווה . הפסוק מספר יואל מתאר אנחות ובכי הנובעים ממצוקה רעב אמיתית, לאחר מכת הארבה ( כהמשכו של הפסוק : "כי אין מרעה להם" ) , ולא מתוך רשעות יזומה שמקורה ב"תשובה של רמיות" כמעשיהם של אנשי נינווה . בכי הבהמה ואנחתה בספר יואל אינם תוצאה של תכסיס חיצוני כלפי שמיים, אלא חלק מתיאור הצרה שעליה יש לשוב בתשובה . 7 אם לא די בכך, הירושלמי מוסיף ואומר כי "בערביא עבדין כן" ; כלומר בני מחוז ערביא הנוכרים נהגו לעשות בעת עצירת גשמים כמעשיהם של אנשי נינווה — לצער את הבהמות עד שגעו ומתוך כך 8 — ומכאן משתמע שזהו מנהג אכזרי שאינו לבקש רחמים על עצמם מנהג ישראל . לפי הירושלמי, ההתאכזרות לבעלי החיים לצורך בקשת רחמים היא מעשה פסול המערער על הדרכים שבהן הקב"ה מנהיג את עולמו . כאמור, המדרש על בעלי החיים ואִמותיהם, כפי שהוא מובא בירושלמי, מובא לשם ההדגמה מהי 'תשובה של רמיות' ; זוהי ת...
אל הספר