52 פרקי מועד באגדת הירושלמי 2 מביע באופן הירושלמי, לעומת הבבלי ובניגוד לנאמר במשנה, חד ופסקני, כבר בתחילת הסוגיה את דעתו על תשובת אנשי נינווה : "אמר רבן שמעון בן לקיש : תשובה של רמיות עשו אנשי 3 משפט זה, הפותח את שרשרת המדרשים שבירושלמי, נינווה" . מכיל בתוכו מושג והיפוכו, מעין אוקסימורון : "תשובה של רמיות" . מצד אחד מזכיר הירושלמי כי אנשי נינווה עשו מעשים שניתן לפרשם כתשובה ; ובה בעת הוא מגדיר את טיבה של אותה תשובה 4 — כ"רמייה" — מלשון רמאות, זיוף, שקר, אונאה וחוסר נאמנות כלומר מעשה שנראה היה כתשובה אבל לא היה אלא מן השפה 5 את הטיעון החד-משמעי הזה, הפותח את הסוגיה, יצטרך ולחוץ . הירושלמי להוכיח ולבסס בהמשך דבריו . שתי עמדות הפתיחה המנוגדות הללו מתבטאות גם בסדרת המדרשים שבוחרים הירושלמי והבבלי להביא, כך שאותם מעשים עצמם יכולים להיות נידונים כתשובה כנה או כתשובה מזויפת . 2 לפנינו דוגמה לתהליך של התנגדות לנאמר במשנה, התרחקות ממנה והרחבתה אל תחומים פילוסופיים-אגדיים, כאשר הסטייה מסדר המשנה היא פרי החלטתו של העורך . להרחבה בנושא זה, ראו בארי, סדר תעניות כיצד , עמ' 216 – 249 . בהערה 13 היא מ...
אל הספר