“סימנים לנגינה" ודיוקי תפילה: הוצאת חורב ו"קול תפילה" (מאת ד"ר חנן אריאל)

מדור המדינה לדור הגאולה 161 להטעמת מלרע ) . חידוש נוסף הנכלל בסידור זה, כמו בסידורים חדשים רבים, הוא סימן מיוחד לקמץ הקטן . ראוי לציין שחידוש זה לא הופיע ב"סידור השלם" שנדפס בברלין, ולא במקרה : למתפללים בברלין לא היה כל צורך בהבחנה בין קמץ קטן לקמץ גדול, שהרי במסורת ההגייה האשכנזית אין הבחנה בהגייה בין שני הקמצים . הבחנה זו בנוסח אשכנז, נובעת רק מאימוץ ההגייה הישראלית, הממשיכה בעניין הזה את מסורת בני עדות המזרח . שני מקרים בולטים שבהם מתייחד קול תפילה בהקשר זה, הם הפסוק מתוך שיר של יום חמישי – “אֶבְחָנְךָעַל מֵי מְרִיבָה" – שבו הח' מנוקדת בקמץ גדול, והשווא בנ' הוא שווא נע ( בסידור “רינת ישראל", למשל, הניקוד הוא הפוך ) , ובקשת “אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא" בהלל, שבה מוטעמות כל המילים מלרע, כולל הציווי המוארך הוֹשִׁיעָה . אף זאת, שלא כנכתב במרבית הסידורים ובניגוד לנהוג בפי רבים . “קול תפילה" איננו סידור מדעי, והוא מציע את נוסח התפילה המקובל . ובכל זאת, יש בו גם תיקונים זעירים לטעויות מוכחות, המאירים סתומות בלשון התפילה . כך למשל, בברכת המזון הנוסח הוא “כי אם לידך המלאה, הפתוחה, הגדושה והרח...  אל הספר
תבונות