148 לא תמיד התלמיד יודע מה היא האמירה האישית שלו, יותר נכון, בדרך כלל הוא אינו יודע מהי . רוב התלמידים חיים חיים מלאי רעש רקע . בעידן הדיגיטלי של היום סובבים את התלמידים כל היום הסמארטפונים וסדרות הטלוויזיה ( ישראל היא מהמקומות הראשונים בעולם בכמות הזמן שתלמיד מבלה מול מסך במשך היום ) . לעתים אפילו פעילות חברתית, שהיא טובה בפני עצמה, יוצרת את אותו רעש בלתי פוסק הגורם לתלמידים לא להקשיב לעצמם . גם בנוגע לזה יוצאים מן הכלל המודעים לעצמם מאוד ולעתים אפילו סגורים בעצמם יותר מדי ואינם פתוחים לשמוע שום דבר אחר . חוץ מזה יש גם בלבול מושגים בין אמת לבדיה . איך נראה פושע ? האם כמו דון קורליאונה ? האם כמו משה איבגי ב'הבורר' ? האם כמו הג'וקר ב'האביר האפל' ? רוב התלמידים לא ראו פושע מקרוב מעולם . בוודאי לא ראש ארגון פשע . המידע שלנו על החיים מתקבל מהסרטים . רואים זאת מאוד כאשר תלמידים מביימים סצנות כגון לקיחת סמים קשים, בסצנה כזו ב- 99 אחוז מהפעמים הם מעתיקים אותה מסרטים אחרים ולא מחוויה אישית . אבל אנחנו לא רוצים שהם יעתיקו מהסרטים, אלא יעתיקו מהחיים שלהם עצמם . איך אנו מכוונים אותם ליצירת סיפור ...
אל הספר