ד . יום טבוח החגיגיות המיוחדת של היום שלמחרת חג השבועות קיימת עוד מימי הבית, היא קדמה לגלות ולצורך בקביעת יום טוב שני בשל הספק בזמני המועדים . יום זה נקרא בלשון חכמים "יום 37 טבוח" . בחג השבועות, כבשאר הרגלים, חייבים עולי הרגל להביא שני סוגי קרבנות, עולות 40 39 ובנוסף, שלמים של שמחה . 38 שלמי חגיגה,ושלמים . עולת ראיה, בית שמאי ובית הלל נחלקו בשאלה מתי אפשר להקריב את הקרבנות הללו . לדעת בית שמאי עולת ראיה אינה דוחה יום טוב ואפשר להקריבה רק בחול המועד, ואילו לדעת בית הלל אפשר ואף רצוי להקריבם ביום טוב עצמו . בית שמאי מודים שאפשר להקריב שלמים ביום טוב שכן הם נועדו גם לאכילת האדם, ומשכך הרי הם בבחינת "אוכל נפש" המותר בשחיטה 42 ממנו למדו בית שמאי 41 מחלוקתם נסמכת על דרשת הכתובים : "עצרת תהיה לכם"ביום טוב . 43 ממנו למדו בית הלל שמותר להקריב רק מה שמיועד "לכם", דהיינו שלמים, ו"עצרת לה'" 44 שגם קרבן עולה שכולו לה' מותר בהקרבה . מחלוקת אחרת בין הבתים שהייתה לה השפעה על הקרבת הקרבנות במקדש בחג היא 45 בית המחלוקת העתיקה, מראשית תקופת הזוגות, אם מותר לסמוך על השלמים ביום טוב . שמאי אוסרים מפני שהס...
אל הספר