ג. החיקוי הבטלריאני (והעמלקי) וסוד ההתחפשות של ר"צ

טיפולוגיה של דמויות פורצות 1061 שהייחוד שלו ניתן לתיחום רק באמצעות הדרות , ששבות ומשבשות את היומרה ום : קודם לא ידעתם האם זה " מה שלו ללכידות } . . . { העמימות פשוט החליפה מק ( הוא copula שהנני ", עכשיו אינכם יודעים מה זה אומר , מה שמראה שהאוגד ) ריק , שלא ניתן להחליפו בסדרה של תיאורים , ואולי זה מצב עניינים שיש לברך 182 עליו . בטלר מראה כיצד כל הגדרה המתיימרת לזהות מוחלטת ומלאה של הסובייקט , למעשה ין בכך שיש זהויות נוספות המגדירות אותו , ושאותן ההגדרה צריכה להדיר מודה בעקיפ כדי להיות מוחלטת ; אף שהיא מתיימרת להיות הביטוי המרכזי של הסובייקט , למעשה היא תלויה בהגדרות האחרות , שמבחינה מהותית קודמות לה . זאת ועוד : עודף הזהויות להגדרה מוחלטת , אינו קיים לפני האלו , המשקף את העודפות הנפשית שאינה ניתנת פעולת ההגדרה , אלא למעשה נוצר פרדוקסלית בגללה ; כך , אותה פעולה המבקשת לחשוף את הזהות , מייצרת למעשה הסתרה . המסמן המגדיר תמיד נותר אפוא מטושטש , אינה קבועה ) כקביעתם של דרידה ואחרים ; ראו לעיל , סעיף א ( ובשל שלושכן משמעותו ותן הדיר ששבות ומטשטשות אותו . ההגדרות שא על ידי המעשים , הנחשפת לטע...  אל הספר
תבונות